<h1>העיטור מאמר שני</h1>
<h2>דף ו:</h2>
גרסינן בריש גמרא דבבא מציעא (ז'.) אמר רב אשי הילכך האי סודרא כיון דתפס ביה שלש על שלש כמאן דפסיק דמי מאי טעמא נתינה בעינן והא איכא. הלכך אף על גב דלא פסק ליה קניין הוא. ולא מצי חבריה למפסק ליה דסתם חליפין על מנת להחזיר הוא כדאמרינן בקידושין בפרק קמא (ו':) מתנה על מנת להחזיר בכולהו קני לבר מאשה שאין האשה נקנית בחליפין. ואיכא נ"א גזירה שמא יאמרו אשה נקנית בחליפין. ומסתברא דוקא שלש על שלש ואי לא לאו כלום הוא הלכך בעי סהדי לעיוני אי תפיס בכדי תפיסה כי היכי דלא מצי טעין אידך לא תפיסנא ליה ואי טעין טענתיה טענה.
<h2>דף ח:</h2>
ואפילו אית ליה נכסי דשוו טובא כיון דבעידנא דזבין [הדשלבל"ע] לא אמר לאו כלום הוא מההוא דגרסינן בפרק קמא דקידושין הנהו דזביני אמתא בפריטי אותיבו נסכא עילוה אתו לקמיה דרב אמי אמר להו פריטי אין כאן נסכא אין כאן. ואשכחן בתשובות לרבינו אלפס מי שאמר נתתי לך כך וכך זהובין בקנין וכתבתי לך שעבוד על כל נכסי שתגבה מהן אלו הזהובים שאין המתנה כלום לפי שאין מטבע נקנה בחליפין והשעבוד אינו מועיל ואייתי ראיה מההיא אמתא. ורבינו אבן מגש נמי דייק מינה דמאן דאודי במקצת ואנח עליה משכון לאו הילך הוא משום האי טעמא דמנה אין כאן משכון אין כאן. ולא דייק לן כדאיתא בחוב. ומסתברא דלא דמי דהתם אשה ואמתא דוקא דקניינן בכסף והתם ליכא כסף ושוה כסף שיהא הקנין קיים אבל האומר לחבירו מאתים זוז אני נותן לך במתנה והילך משכון עליהם יחזיק במשכון עד שיקיים תנאו שאין הכסף קונה שום דבר דנימא מנה אין כאן משכון אין כאן אלא מתנה הוא דיהב ליה הילכך זכה במשכונו. ומסתברא נמי דהתם נושא ונותן בדברים הוה דבעידנא דזבינו אמתא לא אמרי אותיבנא נסכא עלה אלא בתר שעתא הוא דקאמר אבל אי בעידנא דזבינו האמתא אמרי אותיבנא נסכא עלה זבינייהו זביני ובקדושין נמי כי הניח המשכון עליה הוא דאינה מקודשת כדאמר ר' אלעזר הא אי אמר לה התקדשי לי במנה והרי לך משכון עליהן מקודשת וכדאותיבנא ליה מדתניא קדשה במשכון מקודשת ולא שני ליה כגון שאמר לה הרי לך משכון משום דההוא לא אצטריך ליה דפשיטא היא הילכך איצטריך לאוקומי במשכון דאחרים וכדרבי יצחק. והלכך אי אמר שעבידית לך כל מה דאית לי עד דיהיבנא לך כך וכך זוזי אף על גב דליתינהו בידיה לא שנא מכר ולא שנא מתנה קני. דכל מילי דמשעבד נפשיה בקנין ומתני ליה אפילו במילי דלא מחייב מהני ליה קנין כדתנן (ב"מ צ"ד.) מתנה שומר חנם להיות כשואל ואמרינן במאי בדברים ואמר שמואל בשקנו מידו וגרסינן בגיטין פרק קמא (י"ד:) בהנהו גינאי דפש ארבע איסתרי גבי חד מינייהו וכו' ועוד דהא קנו מינך ואי לאו דקנין בטעות הוא הוה קני אף על גב דמטבע לא מקני בחליפין כיון דשיעבד נפשיה קני.
ורב אלפס נמי אייתי ראיה מההיא אמתא ואמר דברים ומשכון לא קאי באבל אמרו עד דאיכא מעות בהדייהו מדקאמר להו ר' אמי פריטי אין כאן נסכא אין כאן שמע מינה דאף על גב דיהבי ליה נסכא במשכון כי לא יהבי זוזי מצי מוכר למהדר ביה בלא מי שפרע. ואיכא למימר דאי בעידנא דזבני יהבי משכון הוה ליה כמעות ואיכא מי שפרע אבל הכא כיון דבתר הכי יהבי ניהליה משכון כדפרישית לעיל ליכא מי שפרע. ואיכא מאן דאמר דהכי קאמר פריטי אין כאן דלהוי כעבד כנעני שנקנה בכסף ולא להדר ביה כלל נסכא אין כאן דמשכון לאו כנתינת מעות הוא דליקני לגמרי ויכול לחזור בו ולעולם איכא מי שפרע כיון דאיכא דברים ומשכון. מיהו היכא שנתן משכון בתורת עירבון לא קאי באבל אמרו. כדגרסינן בירושלמי במסכת שביעית (פ"י ה"ד) ר' זעירא אמר ר' אבהו בשם רבי יוחנן הנותן עירבון טבעת לחבירו ורצה לחזור בו חוזר ואינו מקבל מי שפרע ר' זעירא בעי קומוי ר' אבהו זהוב אמר ליה טבעת אמר ליה מה בין זהוב לטבעת אמר ליה זהוב עשוי להשתנות טבעת בעיניה הוא.
<h2>דף כב:</h2>
גרסינן בפרק קמא דקידושין עבד כנעני נקנה בכסף ובשטר ובחזקה תנא אף בחליפין. ותנא דידן מילתא דליתה במטלטלין קתני מילתא דאיתא בין במקרקעי בין במטלטלי לא קתני. שמע מינה כל מילי מקנו בחליפין אבל מטבע לא ואפילו מטבעות של זהב לא מקנו בחליפין כדלקמן ורב פפא דאמר בפרק הזהב (מ"ה:) אקנויי מקני בחליפין הדר ביה. ובמאמר שלישי נפרש אי בעינן דמים או לא. וכתב רבינו האי בספר מקח וממכר (שער י"ג) מצאתי לאחד מן הגאונים בלשון תשובת שאלה שאמר דשטר מקני בחליפין בלא מסירה ולא איברר גבן. ורבינו ברוך אמר כיון דלאו גופייהו ממון לא מקנו בחליפין אלא אגב ארעא.
וטובת הנאה מסתברא דלא מקני לא בחליפין ולא באגב. והא דגרסינן בפרק קמא דבבא מציעא (י"א:) רבן גמליאל מטלטלי אגב מקרקעי הקנה להם ליתה דהא רבי אבא לא קיבלה ורב פפא נמי אמר שפיר עבד דלא קיבלה כדמפרש התם דטובת הנאה אינה ממון דמקניא בחליפין ואגב. והא דאמר ולא היא מתנות כהונה מתנה כתיבא בהו וכו' שינוייא דמאן דקיבלה היא וסוגיין כרב פפא דאמר דעת אחרת מקנה אותן שאני ושינויא דמטלטלין אגב מקרקעי ליתה.
<h2>דף כח:</h2>
וההיא שמעתתא (דב"מ מ"ו:) דפירש רב אלפס בכל הנעשה דמים באחר דקאמר ופירי נמי עבדי חליפין כיצד החליף בשר שור בפרה לא נהירא לן דהא שור גופיה פירא איקרי ולאו נעל הוא. ובכולהו נוסחי לא גרסינן בשר שור דבשר לאו דבר מסויים הוא. ושינויא בתרא דיש דמים שהן כחליפין מוקי לה דלאו כהלכתא דקתני ברישא מטבע שנתן בתורת חליפין שנעשה חליפין והא ליתה דכיון דפירי לא עבדי חליפין מטבע נמי לא עבדי חליפין ושינויא קמא דכל הנישום ליתה דהא נעל דוקא. אלא הכי פירושא קתני רישא כל הנישום בדמים באחר דהיינו מטלטלין כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו וקאמר נמי ויש דמים שהם קונין (בחליפין) [כחליפין] של כלי כיצד וכו' והכי אזלא שמעתתא אליבא דהלכתא. ורבינו שלמה פירש חדא קתני כל הנישום בתורת דמים ומחליפו באחר נתחייב בחליפיו. ולא גרסינן זה לא במשניות ולא בירושלמי. ותמיהא לן מאי דוחקיה דקאמר הכי דהא בשנויא דקאמר ופירי נמי עבדי חליפין כל הנישום ממטלטלין קאמר. ותו כיון דעד השתא סלקא אדעתין בשנויא דקאמר ופירי עבדי חליפין דתרתי קתני הוה ליה למימר חדא קתני. ויש דמים גרסינן ו"ו מוסיף הוא. והלכך חליפין סתם שור בפרה או חמור בשור פירי נינהו ולא קנה עד שימשוך כל אחד ואחד שלו. ואם עשאן דמים שהחליף דמי שור בפרה כיון שזכה זה באחד מהן נתחייב לתת חליפיו לחבירו ואף על פי שלא משך קנה כדאמרינן יש דמים שהן כחליפין והוא הדין לפירות ומטלטלין וקרקעות שעשאן דמים והחליפן שנקנין במשיכת אחד מהם אבל סתמא לא קני דנעל דוקא. והא דתניא בתוספתא בקידושין (פ"א ה"ו) החליף קרקע בקרקע מטלטלין במטלטלין קרקע במטלטלין מטלטלין בקרקע כיון שזכה זה נתחייב בחליפיו כגון שעשאן דמים וכן הלכתא. והא דתנן (ב"מ מ"ו:) כל המטלטלין קונין זה את זה אם עשאן דמים והא דתרגמא ר' אבא בדינרא אנייקא ואנגרא כגון שעשאן דמים. אבל רבינו ברוך אמר לא שנא בתורת דמים ולא שנא בתורת חליפין עבדי חליפין בין שדה בשדה בין כלי בכלי בין בהמה בבהמה. ובנוסחא דיליה בשר שור כנוסחא דרב אלפס. ואיכא מאן דאפקה מהלכתא דקשיא ליה הא פירי לא עבדי חליפין. והלכתא דכל מילי אם עשאן דמים נקנין בחליפין לבר ממטבע דלא שייך ביה דמים. וחליפין סתם אינו אלא בכלי דומיא דנעל. וכי עשאן דמים נמי דוקא ששניהן עומדין ושמין אותן כאחד הא לאו הכי אינן ניקנין. כדגרסינן בירושלמי (פ"ק דקידושין ה"ו) מכר לו פרה בדמים דחקיה אמר ליה הב לי אינון פריטיא אמר ליה ומה את בעי מנהון אמר ליה ליקח בהן חמור אמר ליה הרי חמורי לפניך משך בעל הפרה את החמור לא ניקנית הפרה. החמור מהו שתקנה רב אבא אמר נקנית ר' יוסי אמר אינה נקנית סבר ר' אבא דאינון חליפין ולית אינון חליפין ר' יונה בשם ר' יוסי פעמים שתחלת המקח לזה ופעמים שתחילת המקח לזה היך עבידא מכר לו פרה בדמים סמכיה גבי שרפזייא למחר אתא אשכחיה קאים תמן אמר ליה מה את עביד הכא אמר ליה בעינא אינון פריטיא אמר ליה ומה את בעי למעבד בהון אמר ליה ליקח בהן חמור אמר ליה הרי חמורי לפניך משך זה לא קנה זה ומשך זה לא קנה זה אלא זה קנה לעצמו וזה קנה לעצמו.
